שבטי הצ׳רקסים: 12 השבטים, היסטוריה, גלות וזהות

תוכן עניינים

1. סקירה כללית של שבטים צ'רקסים

2. תפוצה גאוגרפית

3. טבלת סיכום שבטים

4. רשימה מלאה של שבטים צ'רקסים

5. שאלות נפוצות

סקירה כללית של שבטים צ'רקסים

העם הצ'רקסי (אדיגית) מחולק לשבטים ומשפחות רבות, שלכל אחד מהם יש מנהגים, מסורות וניבים משלו. שבטים ומשפחות אלה מהווים היבט מהותי של החברה הצ'רקסית, ומספקים תחושת שייכות וזהות לחבריהם.

• מבנה המשפחה הצ'רקסית המסורתית מבוסס על תפיסת משפחות מורחבות, כאשר דורות מרובים חיים יחד תחת קורת גג אחת.

• ראש המשפחה הוא בדרך כלל הזכר המבוגר ביותר, האחראי על קבלת החלטות בשם כל המשפחה. בעבר, הצ'רקסים היו בעיקר עם כפרי, ומשפחותיהם עבדו בחקלאות וגידול בעלי חיים.

• עם זאת, בזמנים האחרונים, צ'רקסים רבים עברו לאזורים עירוניים ועסקו במגוון מקצועות.

• למרות שינוי זה, חשיבותה של המשפחה נותרה חלק מרכזי בתרבות הצ'רקסית.

• אחת המסורות העיקריות במשפחה הצ'רקסית היא מנהג שידוכין. במסורת זו, הורי החתן והכלה ממלאים תפקיד מרכזי בבחירת בני זוגם לעתיד. למרות שזה עשוי להיראות מיושן לחלקם, זו עדיין פרקטיקה נפוצה בקרב רבות מהמשפחות הצ'רקסים. היבט חשוב נוסף בחיי המשפחה הצ'רקסים הוא הדגש על חינוך.

• חינוך זוכה להערכה רבה בתרבות הצ'רקסית, והורים שמים דגש חזק על כך שילדיהם יקבלו חינוך טוב. זה הוביל לשיעור אוריינות גבוה בקרב האוכלוסייה הצ'רקסית.

• הקשרים החזקים של משפחה וקהילה הם מאפיין מובהק של העם הצ'רקסי.

העם הצ'רקסי מורכב ממספר שבטים ומשפחות שונות, שלכל אחד מהם היסטוריה ייחודית ומסורות תרבותיות משלו. הצ'רקסים ידועים בכך שיש להם רק 12 שבטים. אך מבחינה היסטורית, היו תמיד הרבה יותר. למרבה הצער, כולם הושמדו במהלך המלחמה הרוסית-צ'רקסית והרצח עם. ללא קשר, ולא משנה כמה שנים יעברו, הם לעולם לא יישכחו. מי ייתן ואומתנו תשוב לחיים יום אחד.

כיצד נעשו השבטים הצ׳רקסיים לעם אחד?

השבטים הצ׳רקסיים לא היו מלכתחילה שבט יחיד. הם היו קהילות אדיגיות קרובות שחיו בצפון־מערב הקווקז, לאורך חוף הים השחור, באזור הקובאן, בעמקים ובהרים. עם הזמן התפתחו לכל קהילה שם, טריטוריה, ניב, בתי אצולה, מועצות, שושלות משפחתיות וסמלי טמגה משלה. למרות ההבדלים, הן נותרו קשורות באמצעות שפה, מוצא, ח׳אבזה אדיגית, מנהגים משותפים, קשרי נישואין ובריתות צבאיות.

המונח „צ׳רקסי” הוא שם חיצוני שהתקבל בשפות רבות; מקורו המדויק שנוי במחלוקת. בני העם מכנים את עצמם אדיגים. במסורות הצ׳רקסיות נזכר אינאל הגדול כדמות שניסתה לאחד את ארצות צ׳רקסיה במאה החמש־עשרה. גם לאחר שהשבטים והנסיכויות התפתחו שוב כמסגרות מקומיות, זיכרון האחדות נשאר חלק מן המסורת הפוליטית והתרבותית.

מדוע כונו כולם צ׳רקסים?

מקורות חיצוניים השתמשו בצורות שונות של השם, ובהן צ׳רקס, צ׳רקסי ו־צ׳רקס, כמונח כולל לעמי אדיגיה בצפון־מערב הקווקז. בתוך הקהילה אנשים הזדהו לעיתים לפי שבט, שושלת, כפר ומשפחה, ובו בזמן השתייכו לעולם האדיגי הרחב.

מה איחד בין השבטים?

אחד הכוחות המאחדים היה ח׳אבזה אדיגית: מערכת מוסרית וחברתית שעיצבה כבוד למבוגרים, הכנסת אורחים, כבוד עצמי, אומץ, תיווך ויישוב סכסוכים, התנהגות בנישואין, משמעת ואחריות לקהילה. שפה ומסורות קרובות חיזקו גם הן את הקשר, אף שהניבים השתנו מאזור לאזור.

הדגל הצ׳רקסי נעשה סמל לאחדות זו. שנים־עשר הכוכבים מייצגים שבטים או מחוזות, ושלושת החצים המצטלבים שבמרכז משלימים את הסמל. הדגל מבטא ריבוי קהילות לצד זהות צ׳רקסית משותפת.

כיצד התגבשה האחדות הצ׳רקסית?

השבטים לא היו עם ריכוזי אחד במובן המדיני המודרני, אלא קהילות אדיגיות קשורות, שכל אחת מהן הייתה נטועה באזור, בעמק נהר, ברכס הרים או ברצועת חוף משלה. לכל קהילה היו שמות, ניבים, משפחות מובילות, מועצות, סמלי טמגה ומנהגים מקומיים.

אולם השבטים לא היו זרים זה לזה. הם חלקו זהות אדיגית, שפות קרובות, קשרי נישואין, בריתות, הכנסת אורחים ואת עולם ח׳אבזה. ערכים של כבוד, אומץ, איפוק, נאמנות למשפחה, הגנה על אורחים ואחריות לקהילה אפשרו לבני שבטים שונים לזהות זה בזה חלק מאותו עם.

„צ׳רקסי” נעשה השם הבינלאומי, ואילו „אדיגי” שמר על הזיקה לשם העצמי של העם. במסורת הצ׳רקסית, זיכרון ניסיונות האיחוד לצד הנהגה מקומית מגוונת מדגיש שההיסטוריה היא גם סיפור של קהילות נפרדות וגם של שאיפה לשמור על שייכות משותפת.

שנים־עשר הכוכבים בדגל מבטאים את הרעיון הזה: שבטים רבים וזהות אדיגית אחת; משפחות רבות ומולדת היסטורית משותפת; זיכרונות שונים הממשיכים יחד.

תפוצה גאוגרפית של השבטים

השבטים הצ'רקסים ניתנים לקיבוץ ולהשוואה בדרכים שונות בהתבסס על מיקומם הגאוגרפי:

• חוף הים השחור הצר, מצפון לדרום, אוכלס על ידי הנטוחאי, השאפסוג, והאוביך. החלק העיקרי של שבטי הנטוחאי והשאפסוג שכן מצפון להרים. הנטוחאי שגשגו באמצעות מסחר מכיוון שחופיהם לא היו מגובים בהרים גבוהים ונפתחו אל הערבות.

• המדרון הצפוני אוכלס, מצפון לדרום, על ידי הנטוחאי, השאפסוג, והאבזאך. נראה שהם היו השבטים המאוכלסים ביותר אחרי הקבארדה (קברדה), ומיקומם הפנימי העניק להם הגנה מסוימת מפני פשיטות הנוגאי והקוזאקים (קוזאק).

• במערב הרחוק היו שלושה שבטים קטנים שנספגו לתוך הנטוחאי ונעלמו. אלה היו האדיל בחצי האי טמאן והשיגאך והשיבסין ליד אנאפה.

• לאורך הקובאן היו הנטוחאי, הג'אנה (ג׳אנה), הבג'דוג (בז׳דוג), החאתוקאי (חאטוקוואי), וגם הטמירגוי. השבטים לאורך נהרות הקובאן והלאבה היו חשופים יותר לפשיטות נוגאי וקוזאקים מאשר אלה שבפנים היבשה.

• במזרח, בין נהרות הלאבה והבלאיה, מצפון לדרום, היו הטמירגוי, היגרוקאי (יגרוקוואי), המחוש, והבסלניי. הבסלניי היו ענף של הקבארדיאנים.

• במזרח הרחוק, הקבארדה תפסו כשליש מההרי הקדם-קווקז הצפוניים ממרכז צ'רקסיה המצומצמת מזרחה אל צ'צ'ניה (צ׳צ׳ניה). מצפון להם היו הנוגאי הנודדים (נוגאי נוודים), ומדרום להם, עמוק בהרים, ממערב למזרח, היו הקרצ'אי (קראצ׳אי), הבלקרים, האוסטים, האינגוש (אינגושים), והצ'צ'נים (צ׳צ׳נים). הקבארדיאנים היו מתקדמים יחסית, קיימו מגעים עם הרוסים מאז המאה ה-16, וצומצמו מאוד על ידי מגפה בתחילת המאה ה-19.

טבלת סיכום שבטים

רשימה מלאה של שבטי צ'רקסיה

השבטים והמשפחות העיקריים בקרב העם הצ'רקסי כוללים:

שבט אבזאך

ידוע גם בשם אבחז או אבדזך. מבחינה היסטורית, הם חיו באזורים ההרריים של אדיגיה ומחוז קרסנודר. היישובים או הכפרים העיקריים היו ממוקמים בעמקי הנהרות של קורדז'יפס, פשיחה, פשיש ופסקופס.

שבט האבזאך חולק באופן מסורתי לתשע חברות, שנשלטו על ידי זקנים נבחרים. כאשר דנים ופותרים סוגיות חשובות, הזקנים הסכימו באסיפה כללית. שבט האבזאך עסק בחקלאות וגינון, וגידל בעלי חיים רבים, במיוחד סוסים יקרי ערך. בהרים, האבזאך כרו נחושת, ברזל, עופרת וכסף.

אין לבלבל את האבזאך עם האבחזים או האבאזים. שארית האבזאך הועברו למחוז שובגנובסקי הנוכחי בערבות אדיגיה.

שבט בסלניי

ידועים גם בשם בסלניי או בסלאני. ה-בסלניי הם הקרובים ביותר לקברדינים.

המשפחות האצילות של שבט בסלניי היו קאנוקו ו-שאלוחו, צאצאים של הנסיך הקברדיני בסלאן (בנו של הנסיך האגדי אינאל) אשר הקים שבט משלו בעל אותו השם.

רוב בני בסלניי חיים בעמקים של נהרות הבולשאיה והמאליה לאבה ועל גדות האורופ בקאראצ'אי-צ'רקסיה, מחוז קרסנודר ואדיגיה. הם מתפרסים גם לעמקים של צ'טם, פארס, פספיר, קובאן (צ'רקסיה המערבית). בני בסלניי דוברים את תת-ניב ה-בסלניי של הניב הצ'רקסי הקברדיני (צ'רקסיה המזרחית). עם זאת, מכיוון ששבט ה-בסלניי חי במרכז צ'רקסיה, ניב ה-בסלניי חולק גם מספר רב של מאפיינים עם הניבים של הניב הצ'רקסי המערבי, כגון הניב האדיגי השפסוגי.

שבט בז׳דוג

ידועים גם בשם בז׳דוג או בזדוג. בני בז׳דוג חיים באדיגיה ובמחוז קרסנודר, ומיוצגים היטב בפזורה האדיגית בכל מדינות המגורים. כבר בתקופות קדומות, בני בז׳דוג התחלקו לארבעה שבטים.

בני בז׳דוג חיו במקור באזור נהר השאקחה, בין טואפסה לסוצ'י. מאוחר יותר הם התפצלו לשתי קבוצות: אלה שחיו ליד הים השחור (אבחזים) והאדיגים (אדמות נהר הקובאן).

ישנם 48 כפרים צ'רקסיים ברפובליקת אדיגיה, 26 מהם הם כפרים של בני בז׳דוג (54% מהכפרים באדיגיה). הם עסקו בגידול בעלי חיים וחקלאות, בעיקר גידול יבולים ותירס.

שבט קברדיני

ידועים גם בשם קברדין, קיברטי או קברדיה. הקברדינים הם השבט הצ'רקסי (אדיגי) הגדול ביותר בעולם באופן כללי.

הם דוברים ניב ייחודי של השפה האדיגית. באופן היסטורי, הקברדינים חיו בקברדיה, אזור בצפון הקווקז. הרפובליקה ממוקמת בהרי צפון הקווקז, עם מישורים בחלק הצפוני. הרפובליקה חולקת גבול בינלאומי עם גאורגיה.

לשפה הקברדינית שני ניבים עיקריים: קברדיני ובסלניי. חלק מהבלשנים טוענים שהקברדינית היא רק ניב אחד של השפה האדיגית או של השפה הצ'רקסית המקיפה, המורכבת מכל הניבים האדיגיים והקברדיניים יחד. ישנם כ-100 אגמים ברפובליקה, שאף אחד מהם אינו גדול.

שבט חאטוקוואי

הם נודעו בזכות אמנות המלחמה שלהם כשבט לוחם. בני חאטוקוואי היו נסיכות שבטית צ'רקסית מערבית שאדמותיה נמצאו על גדות נהר הקובאן. רוב בני חאטוקוואי חיו בהרים שבין העמקים התחתונים של נהר פשיש ונהר בלאיה.

בשל גודלם הקטן וקרבתם לשבט טמירגוי, הם נחשבו לאחת מתת-הקבוצות של שבט טמירגוי. בתקופה שקדמה לפלישה הרוסית, בני חאטוקוואי נודעו כשבט חזק ולוחמני שלחם רבות, בעיקר נגד הטטרים של קרים.

התרבות המסורתית של בני חאטוקוואי היא חלק מהתרבות הצ'רקסית. בני חאטוקוואי עסקו בחקלאות, גידול בעלי חיים וגידול סוסים. לפני האיסלאם, בני חאטוקוואי עבדו את ישוע וכן אלים צ'רקסים כמו שיבלה (אל הברקים והרעמים), סוזרש (אל הפוריות), ימיש, אחין וחק'וסטאש.

שבט ממחג

במקור, הממחק (ממחג) חיו באזור שבין נהרות הבלייה (בלאיה) והקורדז'יפס (קורדז׳יפס), באזור מייקופ המודרנית.

הממחק (ממחג) דיברו בניב מיוחד של השפה האדיגית, הקרוב ביותר לניב הטמירגוי. עם זאת, לא הייתה להם שכבת אצולה של נסיכים שבדרך כלל שלטה בכפרים, בניגוד לרוב השבטים הצ'רקסים. המינהל הכפרי היה בידי זקנים נבחרים ממעמד בני החורין.

אגדות מספרות שהם עברו מחוף הים השחור אל פלגיו העליונים של נהר הפשישה. בתחילה, הממחק (ממחג) היו רק שלוש משפחות גדולות: שנך (שנאך), מאמי, וטליז'ו (טליז׳ו). אלה שנותרו קיבלו אזרחות רוסית וייסדו כפר בשם ממחק (ממחג), שקיים עד היום במחוז שובגנובסקי שבאדיגיה המודרנית.

שבט נטוחאי

ידועים גם כנטוכהאי (נטוחאי), נטוקווי או נטוחה. הטריטוריות שלהם השתרעו היסטורית לאורך חוף הים השחור מאנאפה בצפון ועד מפרץ צ'מס (צ׳מס Bay) (כיום נובורוסיסק) בדרום, ומהצד הצפוני של ההרים ועד נהר הקובאן התחתון.

שבט הנטוכהאי (נטוחאי) כלל 10 משפחות אצולתיות ו44 שבטים חופשיים, והוא סווג כשבט אדיגי דמוקרטי. מכיוון שחופיהם לא גובו בהרים גבוהים ונפתחו צפונה אל הערבות, הנטוכהאי היו פעילים מאוד במסחר עם האימפריה העות'מאנית ועם החאנות של קרים.

מבחינת תרבות, שפה ואופי, הם מצאו את עצמם קרובים ביותר לשאפסוג הקטן ואף כינו את עצמם באותו שם, אגוצ'יפס (אגוצ׳יפס). הנטוכהאי, כמו השאפסוג והאבדזך, הצליחו להגביל את כוחה של האצולה בשבטם. גם כפריהם נוהלו על ידי תושבי כפר נבחרים. הנטוכהאי היו בין השבטים שהיו נוטים ביותר לסוג עבודה שליו.

שבט שאפסוג

ידועים גם כשאפסוג או שאפסוך (שאפסוגh). היסטורית, שבט השאפסוג היווה אחת מהקבוצות הגדולות ביותר של אדיגים בים השחור. השאפסוג היו שבט גדול מאוד שתפס שטחים עצומים של חוף הים השחור ונהר הקובאן.

מקורות שונים מצביעים על כך שלפני המלחמה הרוסית-קווקזית, הם ישבו באזור שבין נהרות הדז'ובגה (דז׳ובגה) (שמשמעותה "רוח" או "עמק רוח") לשאחה (הנקרא מאל שהפסוג, או שאפסוג הקטן) ובאזורים ההרריים הגבוהים של המדרונות הצפוניים של רכס הרי הקווקז.

הם תת-קבוצה של העם האדיגי הרחב יותר ודוברים את ניב שאפסוג של השפה האדיגית. הם סווגו כאחד משלושת השבטים האדיגיים הדמוקרטיים. השאפסוג נודעו בתמיכתם בשבטים אדיגיים אחרים במאבקם נגד החאנות של קרים.

שבט טמירגוי

ידועים גם כטמירגוי, צ'מירגוי (צ׳מרגוי), או קמגוי. הם חיו בין שפכי נהרות הבלייה (בלאיה) ולבה (לאבה) התחתונים, ואדמותיהם נמשכו צפונה עד הקובאן.

הטמירגוי היו בין השבטים הצ'רקסים החזקים והמשפיעים ביותר. מקורות מצביעים על כך ששבט הטמירגוי היה עשיר יותר משכניו. הם עסקו בגידול מקנה וחקלאות: דוחן, תירס, חיטה, שעורה וחמניות.

ההבחנה המעמדית בשבט הטמירגוי הייתה ברורה מאוד. לאחר סיום המלחמה הקווקזית, רוב הטמירגוי יושבו מחדש בכפרים צ'רקסים אחרים (בז'דוג, קברדה, אורבסקי). המשפחה החשובה ביותר ממוצא נסיכי הייתה בולוטוקו, שבזמנו שלטה בשבטי טמירגוי, יגרוקו, וממחק (ממחג).

שבט אוביך

השם אוביך נגזר מן הצירוף האדיגי Убыхыбзэ (/wɨbɨx/), והוא מופיע בספרות הבלשנית בכמה תעתיקים, ובהם אוביך ואובוך. בני אוביך ישבו בעבר בסאשי, שפירוש שמה בצ׳רקסית הוא „חוף”, העיר סוצ׳י של ימינו במחוז קרסנודר. לפי המסורת ההיסטורית המתוארת כאן, האוביך החליפו את הסאדזים האבחזים באזור במהלך המאה השבע־עשרה. בניגוד לנסיכות אבחזיה, באוביכיה לא היו נסיכים; את ענייניה ניהל מועצה שייצגה את האצולה של אחת־עשרה הקבוצות האוביחיות, לצד בני אחצ׳יפסו וסאדז שהשתלבו במסגרת המשותפת. האוביך היו פרשים נוודים למחצה, ופיתחו אוצר מילים מובחן ומדויק הקשור לסוסים ולציודם. חלקם עסקו גם בניחוש באמצעות שעועית ועצמות כתף.

האוביכים נהגו לאכלס את בירת צ'רקסיה, סאשי (בצ'רקסית: מילולית "חוף") — סוצ'י המודרנית, מחוז קרסנודר. העם האוביכי החליף את הסאדז' האבחזים מהאזור במאה ה-17, ובניגוד לנסיכות אבחזיה, לא היו נסיכים באוביכיה והיא נשלטה על ידי המועצה, שייצגה את האצולה מכל 11 תתי-החלוקות האוביכיות ושני עמים, אחצ'יפסו וסאדז', ששולבו יחד למשותף.

האוביכים היו פרשים נוודים-למחצה, והיה להם אוצר מילים מובחן ומדויק הקשור לסוסים וציוד. חלק מהאוביכים גם נהגו לתרגל ניבוי באמצעות שעועית וניבוי באמצעות עצמות שכמה.

שבט יגרוקוואי

תת-שבט של העם האדיגי, עם צ'רקסי ילידי אזור הקווקז במזרח אירופה. העם האדיגי מחולק למספר תתי-שבטים, לכל אחד מהם שפה, תרבות ומסורות ייחודיות משלו.

היגרוקוואי הם אחד מתתי-שבטים אלה, והם ידועים במורשתם התרבותית העשירה ובמסורותיהם.

שבט ז'אנה

שבט הז'אנה היה שבט צ'רקסי חזק מאוד בעבר. הם חיו מצפון לאדמות שבט נטוקאי על חופי הים השחור וים אזוב במזרח אירופה.

מפה מהמאה ה-17 מראה גם שהם חיו ליד חוף הקובאן התחתון, מאחורי טאמאן ואצ'ואה. כתוצאה ממלחמת רוסיה-צ'רקסיה העקובה מדם, שבט ז'אנה כמעט הושמד כליל, ורק 3 משפחות שרדו. בני ז'אנה נמצאים בעיקר ברפובליקות קברדינו-בלקריה וקאראצ'אי-צ'רקסיה ברוסיה, שם הם מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה.

חקור את מורשתך הצ'רקסית

הבנת שנים-עשר השבטים הצ'רקסיים היא רק ההתחלה של המסע שלך אל המורשת הצ'רקסית. בין אם ברצונך לבנות את עץ המשפחה שלך, לחקור את מורשת ה-DNA שלך, ללמוד את השפה הצ'רקסית, או לגלות את סמל הטאמגה של משפחתך, ישנן דרכים רבות להתחבר לשורשיך.

באפשרותך גם לעיין במוצרים צ'רקסיים אותנטיים בשוק שלנו, להתחבר לאגודות צ'רקסיות ברחבי העולם, למצוא אירועי קהילה קרובים אליך, או לבקש סיוע מגנאלוגים מקצועיים. לאלו המוכנים להעמיק, פורום המחקר ומאגר המסמכים שלנו מציעים משאבים יקרי ערך לאיתור מקורותיך הצ'רקסיים.

בדוק את הידע שלך על שבטים והיסטוריה צ'רקסית באמצעות חידון המורשת שלנו, או חקור כיצד לבנות עץ משפחה צ'רקסי מקיף המשמר את מורשתך לדורות הבאים.השבטים הצ'רקסיים שנפגעו ביותר במלחמה הרוסית־צ'רקסית, ברצח העם ובגירוש

הערה חשובה לפני הדירוג

הדירוג הזה אינו אומר ששבט אחד היה טוב יותר, אמיץ יותר או התנגד יותר משבט אחר. כל השבטים הצ'רקסיים סבלו ושילמו מחיר כבד באדמות, בחיי אדם, בשפה ובזיכרון.

המטרה היא להעריך את היקף הפגיעה ההיסטורית, הדמוגרפית והתרבותית בכל שבט לפי נסיבותיו: גודלו לפני המלחמה, מיקומו, קרבתו לחוף או לחזית האחרונה, היקף הגירוש, מספר האנשים שנותרו במולדת והמשך קיומה של זהותו השבטית אחרי 1864.

כלומר, אין זה דירוג של אומץ או התנגדות, אלא של עוצמת האסון שפגע בכל שבט.

הקריטריונים לדירוג

כדי לדרג את השבטים שנפגעו ביותר, יש להביא בחשבון כמה גורמים יחד:

1. התקרבות להיעלמות כשבט

שבטים אחדים לא איבדו רק אנשים רבים, אלא כמעט חדלו להתקיים כקהילות שבטיות עצמאיות, ובהם הז'אנה והאוביחים.

2. אובדן המולדת ההיסטורית

לאחר המלחמה איבדו השבטים המערביים והחופיים כמעט את כל שטחיהם, במיוחד לאורך חוף הים השחור.

3. היקף הגירוש לאימפריה העות'מאנית

ככל שהגירוש היה רחב יותר, כך גדלה הפגיעה: השבט איבד את אדמתו, כפריו, קברי אבותיו וקשריו החברתיים הישנים.

4. שימור השפה או הניב

בגלות איבדו שבטים אחדים בהדרגה את שפתם או את ניבם. הדוגמה הבולטת היא האוביחית, שנכחדה כשפה חיה.

5. המשכיות הזהות השבטית

שמותיהם של שבטים אחדים נותרו מוכרים במולדת ובתפוצה, ואחרים נטמעו בשבטים גדולים יותר או בזהות הצ'רקסית הרחבה.

דירוג כללי של השבטים שנפגעו ביותר

1. ז'אנה (ז׳אנה)

מדוע שבט ז'אנה מדורג ראשון?

בני ז'אנה נמנים עם השבטים שנפגעו באופן הקשה ביותר במלחמה הרוסית־צ'רקסית, ברצח העם ובגירוש. הפגיעה אינה נמדדת רק במספר הקורבנות: השבט כמעט איבד את קיומו העצמאי.

ז'אנה היה קטן משבטים גדולים כמו שאפסוג, אבזאך והקברדינים, ולכן הפגיעה בו הייתה קשה יותר ביחס לגודלו. כשקהילה קטנה מתמודדת עם הרג, גירוש ואובדן אדמה, היא מאבדת לא רק אנשים אלא גם את יכולתה להמשיך כקהילה מובחנת.

הסיבות לפגיעה בבני ז'אנה

אדמותיהם היו באזור אסטרטגי סמוך לחופי הים השחור ואזוב, היישר בנתיב ההתפשטות הרוסית.

כפריהם, יישוביהם וביצוריהם נהרסו או התרוקנו.

חלק גדול מאוכלוסייתם אבד במלחמה ובגירוש.

השורדים התפזרו באדיגיה, בטורקיה, בלבנט ובאזורים נוספים.

נותרו רק שושלות משפחתיות מוכרות מעטות, ובהן ז'אנה, ז'אנוב וז'ניטל.

שורדים רבים נטמעו בשבטים צ'רקסיים אחרים או בזהות האדיגית הרחבה.

אופי האסון של ז'אנה

האסון לא היה צבאי ודמוגרפי בלבד; הוא פגע גם בזיכרון השבטי. ז'אנה חדל להיות כוח פוליטי וחברתי ברור כפי שהיה לפני המלחמה. שימור השם, היוחסין וההיסטוריה נעשה קשה ותלוי במשפחות ששרדו, במסורת שבעל פה ובמחקר מודרני. משום כך נחשב ז'אנה לאחד השבטים שהיו הקרובים ביותר להיעלמות.

2. אוביחים

מדוע האוביחים מדורגים במקום השני?

האוביחים הם מן השבטים הצ'רקסיים הידועים ביותר בשל האסון התרבותי והלשוני שעברו. הם חיו באזור סוצ'י וסביבתו, שהפך לסמל סיום המלחמה הרוסית־צ'רקסית בשנת 1864.

אחרי המלחמה גורשו רוב האוביחים לאימפריה העות'מאנית, ונוכחותם במולדת ההיסטורית כמעט נעלמה. עם הזמן אבדה שפתם, ובמאה העשרים חדלה האוביחית להיות שפה חיה.

הסיבות לפגיעה באוביחים

מולדתם שכנה באזור שבו התנהל השלב האחרון של המלחמה; הם חוו גירוש כמעט מוחלט, איבדו את אדמתם ההיסטורית באזור סוצ'י, נטמעו בתפוצה בשבטים צ'רקסיים אחרים, ובהמשך איבדו את שפתם המקורית. זהותם השבטית העצמאית נחלשה, אף שהזיכרון האוביחי נשמר במשפחות אחדות.

אופי האסון של האוביחים

האסון כלל אובדן של אדמה, אוכלוסייה ושפה. סיפורם נעשה סמל עולמי למותה של שפה, לאחר פטירת הדובר הילידי האחרון של האוביחית. עם זאת, ז'אנה עשוי להיחשב כנפגע יותר מבחינת היעלמות שבטית יחסית, ואילו האוביחים מוכרים במיוחד בשל הכחדת שפתם.

3. נטוחאי

מדוע הנטוחאי נפגעו קשות?

הנטוחאי היו אחד השבטים החופיים הגדולים של צ'רקסיה המערבית, ואדמותיהם השתרעו באזור אנאפה, נובורוסייסק וחוף הים השחור. מיקומם הציב אותם במרכז הפעילות הרוסית, שכן השליטה בחוף הייתה יעד צבאי ומדיני מרכזי.

הסיבות לפגיעה בנטוחאי

הם איבדו שטחי חוף אסטרטגיים, נחשפו למערכות צבאיות חוזרות, מרכזי המסחר והים שלהם קרסו, רבים גורשו לאימפריה העות'מאנית, חלק מזהותם נטמע בתפוצה הצ'רקסית, ונוכחותם במולדת נחלשה מאוד לעומת התקופה שלפני המלחמה.

אופי האסון של הנטוחאי

הנטוחאי לא נעלמו לחלוטין, אך נעקרו בהיקף רחב מאדמתם ואיבדו חלק ניכר מנוכחותם ההיסטורית בחוף. לכן הם נמנים עם השבטים שנפגעו ביותר אחרי ז'אנה והאוביחים.

4. שאפסוג

מדוע שאפסוג מדורג גבוה?

השאפסוג היו אחד השבטים הצ'רקסיים המערביים הגדולים והבולטים בהתנגדות. הם נפגעו קשות בשל מיקומם החופי וההררי, וגם מפני שההתנגדות נמשכה באזורם בשלבים האחרונים של המלחמה.

הסיבות לפגיעה בשאפסוג

אזורי החוף וההרים שלהם היו נתונים ללחץ צבאי כבד; רבים גורשו לאימפריה העות'מאנית; נוכחותם במולדת הצטמצמה מאוד; כפרים ואזורים רבים הקשורים אליהם נהרסו; ורשתות משפחתיות רחבות התפזרו ברחבי טורקיה והלבנט.

אופי האסון של שאפסוג

למרות האבדות העצומות, זהות שאפסוג נותרה חזקה יותר מזו של שבטים שכמעט נעלמו. השאפסוג עדיין מוכרים היטב במולדת ובתפוצה, ולכן אינם מדורגים לפני ז'אנה, האוביחים או הנטוחאי.

5. אבזאך (אבדזך)

מדוע האבזאך נפגעו קשות?

האבזאך היו אחד השבטים ההרריים הגדולים והחשובים והשתתפו בהתנגדות ממושכת להתפשטות הרוסית. בשל אופיים של אזורי ההרים שלהם ומערכתם החברתית החזקה, הם היו מעמודי התווך של ההתנגדות ולכן סבלו מענישה, ממסעות צבאיים ומגירוש נרחב.

הסיבות לפגיעה באבזאך

התנגדות ממושכת ועזה; הרס של כפרי הרים רבים; גירוש נרחב לאנטוליה וללבנט; אובדן חלק גדול מן המבנה החברתי המסורתי; וירידה בנוכחותם במולדת ביחס לתקופה שלפני המלחמה.

אופי האסון של האבזאך

האבזאך איבדו רבות, אך שמרו על זהות חזקה וברורה בתפוצה ושמם השבטי נותר מוכר. הפגיעה בהם הייתה עצומה, אך פחותה מזו של שבטים שהתקרבו להיעלמות מוחלטת, כמו ז'אנה והאוביחים.

6. חאטוקוואי

מדוע חאטוקוואי נפגעו?

חאטוקוואי היו שבט קטן יחסית, שנודע במסורת הצבאית וברכיבה על סוסים. גודל האוכלוסייה הקטן הפך אותם לפגיעים יותר לאובדן ההמשכיות השבטית אחרי המלחמה.

הסיבות לפגיעה בחאטוקוואי

אוכלוסייה קטנה; מיקום סמוך לאזורי עימות ולהתפשטות הרוסית; גירוש משפחות רבות; היטמעות של חלק מהשבט בשבטים אחרים; וירידה בנראותו כשבט עצמאי לאחר המלחמה.

אופי האסון של חאטוקוואי

האסון שלהם מוכר פחות מזה של האוביחים או השאפסוג, אך היה גדול ביחס לגודל השבט. כאשר שבט קטן מגורש ומתפזר, יכולתו לשמר את שמו, ניבו וקשריו החברתיים נחלשת במהירות.

7. יגרוקוואי

מדוע יגרוקוואי נפגעו?

יגרוקוואי היו שבט חקלאי הקשור לאדמה, לכפרים ולמטעים. לכן המלחמה פגעה בהם צבאית, כלכלית וחברתית: הרס האדמה היה גם הרס של יסודות החיים עצמם.

הסיבות לפגיעה ביגרוקוואי

הרס כפרים ומשקים; אובדן אדמות חקלאיות חשובות; פיזור משפחות; גירוש והיטמעות בקהילות גדולות יותר; והיחלשות נראותם כשבט עצמאי בזיכרון המודרני.

אופי האסון של יגרוקוואי

הפגיעה בהם קשורה לאובדן החיים הכפריים והחקלאיים. ייתכן שלא בלטו בתמונה הצבאית כמו שאפסוג או אבזאך, אך אובדנם היה עמוק משום שאיבדו את הסביבה ששימרה את זהותם.

8. ממחג

מדוע ממחג נפגעו?

ממחג היו שבט קטן יחסית באזורים הסמוכים למייקופ, לבלאיה ולקורדז'יפס. הם נפגעו מהמלחמה, מהגירוש ומהשינויים בשלטון הרוסי, אך נותרו באדיגיה עקבות ברורים יותר שלהם מאשר של שבטי חוף שכמעט נעלמו מן המולדת.

הסיבות לפגיעה בממחג

אוכלוסייה קטנה; הרס כפרים ואזורים פנימיים; הגירת משפחות אחדות לאימפריה העות'מאנית; היטמעות של חלק מהאנשים בשבטים אדיגיים אחרים; והיחלשות תפקידם כשבט עצמאי.

אופי האסון של ממחג

ממחג נפגעו קשות, אך שמרו על רציפות מסוימת במולדת יותר משבטים כמו ז'אנה, האוביחים והנטוחאי.

9. טמירגוי

מדוע טמירגוי נפגעו?

טמירגוי היו מן השבטים הצ'רקסיים החזקים מבחינה מדינית וצבאית. הם עמדו בפני לחץ כבד במלחמה, אך כוחם הדמוגרפי והמדיני סייע להם לשמור על רציפות ברורה יותר לאחריה.

הסיבות לפגיעה בטמירגוי

אובדן השפעה מדינית ישנה; לחץ צבאי על אזוריהם; הגירת משפחות אחדות; היחלשות מערכת האצולה והמעמדות הישנה; והיטמעות של חלק מהאנשים במבנים המנהליים הרוסיים המאוחרים.

אופי האסון של טמירגוי

הפגיעה בהם הייתה רצינית, אך הם לא התקרבו להיעלמות שבטית כמו ז'אנה ולא איבדו את שפתם או את נוכחותם כפי שקרה לאוביחים. לכן הם מדורגים מתחת לשבטים הקטנים והחופיים שנעקרו כמעט לחלוטין.

10. בז'דוג

מדוע בז'דוג מדורגים נמוך יותר יחסית?

בז'דוג סבלו מן המלחמה כמו שבטים אחרים, אך שמרו על נוכחות חזקה יחסית בתוך אדיגיה. קיומם של כפרים בז'דוגיים ברורים והמשכיות זהותם הפכו את הפגיעה לפחות חמורה לעומת שבטים שאיבדו את רוב נוכחותם במולדת.

הסיבות לפגיעה בבז'דוג

מערכות צבאיות ולחץ רוסי; הגירת משפחות אחדות לאימפריה העות'מאנית; אובדן חלק מן ההשפעה הישנה; שינויים דמוגרפיים; והיחלשות של מנהגים חברתיים מסורתיים אחדים.

אופי האסון של בז'דוג

בז'דוג סבלו, אך לא איבדו את הרציפות השבטית במידה שאיבדו שבטי החוף המערבי. לכן הם מדורגים נמוך יותר יחסית בהיקף הפגיעה הכולל.

11. בסלניי

מדוע בסלניי נפגעו פחות באופן יחסי?

בסלניי נפגעו מן המלחמה, מן הלחץ הרוסי ומהגירה, אך מיקומם בפנים הארץ וקרבתם ההיסטורית והלשונית לקברדינים סייעו לזהותם לשרוד באופן ברור יותר.

הסיבות לפגיעה בבסלניי

אובדן חלק מן האוכלוסייה; הגירת משפחות אחדות; לחץ מנהלי רוסי; אובדן העצמאות המדינית הישנה; והשפעת התמורות הרחבות שפגעו בצפון הקווקז.

אופי האסון של בסלניי

אדמות בסלניי לא התרוקנו לחלוטין כפי שקרה לשבטים החופיים המערביים, וזהותם לא התקרבה להיעלמות כמו זו של ז'אנה או האוביחים. משום כך הם מדורגים במקום האחד־עשר.

12. קברדינים

מדוע הקברדינים מדורגים אחרונים באופן יחסי?

אין פירוש הדבר שהקברדינים לא סבלו. להפך: הם חוו מלחמות, לחץ רוסי, מגפות ואבדות כבדות בשלבים מוקדמים יותר. אך בהשוואה לשבטים המערביים והחופיים, הם שמרו על הרציפות הדמוגרפית, הגאוגרפית והמדינית הגדולה ביותר.

הסיבות לפגיעה בקברדינים

מלחמות מוקדמות עם רוסיה; לחץ צבאי ומנהלי ממושך; אובדן העצמאות המדינית הישנה; מגפות ומשברים דמוגרפיים בתקופות מסוימות; והגירת משפחות אחדות.

אופי האסון של הקברדינים

למרות הפגיעה הקשה, הקברדינים נותרו הקבוצה הצ'רקסית הגדולה ביותר מבחינת רציפות דמוגרפית, לשונית ומדינית. אדמותיהם, זהותם ומוסדותיהם נותרו ברורים יותר משל רוב השבטים. לכן הם נפגעו פחות באופן יחסי בדירוג הזה, לא מפני שלא סבלו או לא התנגדו.

הדירוג אינו מודד אומץ

חשוב להדגיש שוב: הדירוג אינו אומר ששבט היה אמיץ יותר או פחות, ואינו קובע מי התנגד יותר. כל השבטים הצ'רקסיים חוו מלחמה, לחץ, הרג, גירוש ואובדן אדמות. ההבדל כאן הוא בתוצאות האסון עבור כל שבט.

השבטים שהתקרבו ביותר להיעלמות

השבטים שנפגעו ביותר מבחינת התקרבות להכחדה שבטית או אובדן הרציפות הם ז'אנה, אוביחים, נטוחאי, שאפסוג ואבזאך. הם נפגעו במיוחד משום ששכנו במערב, לאורך החוף ובאזורים שבהם התחוללו השלבים האחרונים והקשים ביותר של המלחמה הרוסית־צ'רקסית.

השבטים ששמרו על רציפות רבה יותר

גם בז'דוג, בסלניי וקברדינים נפגעו, אך הם שמרו במולדת על רציפות דמוגרפית, גאוגרפית ולשונית ברורה יותר.

סיכום מוכן למאמר

אין להבין את דירוג השבטים לפי היקף הפגיעה כשיפוט של אומץ לבם או של תפקידם בהתנגדות. כל השבטים סבלו במלחמה הרוסית־צ'רקסית, וכולם איבדו אנשים, אדמות, כפרים וזיכרונות. אולם היקף האסון לא היה זהה. שבטים כמו ז'אנה, האוביחים והנטוחאי התקרבו יותר להיעלמות בגלל אוכלוסייתם הקטנה, מיקומם החופי או גירוש כמעט מוחלט מאדמותיהם. שבטים אחרים, כמו הקברדינים, בז'דוג ובסלניי, שמרו על רציפות דמוגרפית וגאוגרפית ברורה יותר אף שחוו מלחמה, לחץ ואובדן ריבונות. לכן הדירוג מתאר את מידת הפגיעה ההיסטורית, הדמוגרפית והתרבותית — ולא את ערכו, אומץ לבו או מעמדו של שבט כלשהו בתוך העם האדיגי האחד.

שנים־עשר השבטים כעם אדיגי אחד

שנים־עשר השבטים הצ'רקסיים מעולם לא היו רק שמות נפרדים ברשימה. הם היו קהילות חיות, שלכל אחת מולדת, ניב, שושלות משפחתיות, סמלי טמגה, מנהגים וזיכרון היסטורי משלה. אחדים נודעו בחיי ההרים העצמאיים, אחרים בחיי החוף, בחקלאות, בדיפלומטיה, ברכיבה או בהתנגדות. מתחת להבדלים הללו חלקו יסוד עמוק אחד: הזהות האדיגית.

מה שאיחד אותם לא היה רק דם או שטח, אלא עולם מוסרי משותף שעוצב בידי ח'אבזה אדיגית: כבוד למבוגרים, הכנסת אורחים, כבוד עצמי, אומץ, איפוק, נאמנות למשפחה ואחריות לקהילה. ערכים אלה אפשרו לשבטים שונים לראות זה בזה חלקים של אותו עם, גם כשהגאוגרפיה, הפוליטיקה וההיסטוריה הפרידו ביניהם.

כיום, משמעותם של השבטים הצ'רקסיים אינה פילוג אלא זיכרון, שייכות והתחברות מחדש. לדעת אם אדם משתייך לשאפסוג, לקברדינים, לאבזאך, לבז'דוג, לנטוחאי, לטמירגוי, ליגרוקוואי, לז'אנה או לשושלת אדיגית אחרת — אין פירוש הדבר התרחקות מן האחדות; זהו חיבור מחדש לשורשים שמחזקים אותה.

עתיד העם הצ'רקסי תלוי בבנייה מחדש של החיים המשותפים: בשימור השפה, בזכירת שמות המשפחה, בכיבוד סמלי הטמגה, בלימוד ההיסטוריה, בתמיכה באגודות תרבותיות, בחיבור בין המולדת לתפוצה ובהתייחסות לכל שבט כאל ענף אחד בעץ האדיגי.

שנים־עשר הכוכבים בדגל הצ'רקסי מזכירים אמת זו: שבטים רבים, עם אחד; היסטוריות רבות, מולדת אחת; משפחות רבות וזהות צ'רקסית אחת הנמשכת לאורך הדורות.

שאלות נפוצות

כמה שבטים צ׳רקסיים נכללים בדגל?

בדגל הצ׳רקסי מופיעים שנים־עשר כוכבים, המסמלים את שנים־עשר השבטים או המחוזות. המסורת ההיסטורית כוללת גם קהילות ושמות שבטיים נוספים, ולכן המספר שנים־עשר אינו מבטל את המגוון הרחב יותר.

מה ההבדל בין השם צ׳רקסי לשם אדיגי?

״צ׳רקסי״ הוא השם המוכר בעולם לקבוצה, ואילו ״אדיגי״ הוא השם העצמי המסורתי של העם. בני העם עשויים להזדהות גם לפי שבט, משפחה וכפר, לצד הזהות האדיגית המשותפת.

אילו גורמים חיברו בין השבטים?

השבטים חלקו שפה וניבים קרובים, מנהגים, קשרי משפחה ונישואים, בריתות, מסורות אירוח ואת ח׳אבזה האדיגית — מערכת ערכים חברתית ומוסרית משותפת.

מה עלה בגורל השבטים בעקבות המלחמה והגלות?

המלחמה הרוסית־צ׳רקסית והגירוש במאה התשע־עשרה גרמו לאובדן חיים, מולדת ופיזור קהילות. היקף הפגיעה וההמשכיות לאחר מכן היו שונים משבט לשבט; אין לראות בדירוג המאמר מדד לאומץ או לחשיבות של קהילה כלשהי.

האם השפה האוביחית עדיין מדוברת כשפה חיה?

לא. האוביחית נחשבת שפה שנכחדה כשפת אם חיה, אך זיכרונה הלשוני וההיסטורי נשמר במחקר ובזיכרון הקהילה הצ׳רקסית.

מקורות והפניות

• ג'יימוח'ה, אמג'אד (2001), The Circassians: A Handbook, אבינגדון: RoutledgeCurzon.

• ריצ'מונד, וולטר (2013), The Circassian Genocide, ניו ברונסוויק: Rutgers University Press.

• נאתו, קאדיר (2009), Circassian History, ניו יורק: Xlibris Corporation.

• בלנובסקי ואחרים (2011), “התפתחות מקבילה של גנים ושפות באזור הקווקז”, Molecular Biology and Evolution, כרך 28(10), עמ' 2905–2920.

• הנצה, פול ב' (1992), “ההתנגדות הצ'רקסית לרוסיה”, בתוך The North Caucasus Barrier, ניו יורק: St. Martin's Press.

• קויפרס, א' ה' (1960), Phoneme and Morpheme in Kabardian, האג: Mouton.

• קאיה, איהאן (2005), “התפוצה הצ'רקסית בטורקיה”, New Perspectives on Turkey, גיליון 32, עמ' 113–133.

• אנציקלופדיה בריטניקה — Circassian: תיאור היסטורי כללי והדיון במקור השם “צ'רקסי”.

• אנציקלופדיה איראניקה — צ׳רקס:: השימוש בשמות צ׳רקס ו־צ׳רקס בפרסית, בערבית ובטורקית עבור העם האדיגי.

• מקורות על ח'אבזה אדיגית: להסבר על המערכת המוסרית והחברתית המשותפת שאיחדה את השבטים.

• היסטוריה וסמליות של הדגל הצ'רקסי: שנים־עשר השבטים, שנים־עשר הכוכבים ורעיון האחדות.

• אינאל הגדול והמסורת המדינית הצ'רקסית: מסורת האחדות בימי הביניים והתפתחות שושלות הנסיכים והשבטים.